מרווה רפואית הינה שיח נמוך ירוק-עד. מוצאו בחלק הצפוני של אגן הים התיכון.
שם הסוג הבוטני נגזר מהמילה הלטינית salvus, שמשמעותה ׳להציל׳.
כבר בעת העתיקה נכתב על הצמח, ״למה שאדם ימות, בעוד מרווה צומחת בגינתו?״
מרווה רפואית משמשת גם כצמח תבלין, להעשרת טעמם של משקאות ומזונות שונים, וכן כניחוח מבשם.
חלק הצמח בשימוש: עלווה.
רכיבים פעילים עיקריים
שמן נדיף (1-3% מסך הצמח; כולל מונוטרפנים [כ-10-60% α-thujone, כ-4-36% β-thujone, כ-5-20% camphor, כ-1-15% cineole], ססקוויטרפנים [α-humulene, β-caryophyllene, viridiflorol]), פנולים (כ-3.5% מסך הצמח, נגזרות caffeic acid, ביניהן עד 3.3% rosmarinic acid), טאנינים (2-8% מכלל הצמח, לא ברור כמה בעלים), חומרים מרירים – דיטרפנים (carnosic acid ונגזרתו carnosol, עד 3.5%), טריטרפנים (עד 3.5% ursolic acid, עד 0.4% oleanolic acid), פלבונואידים (כ-1.1% מסך הצמח, בעיקר luteolin, apigenin ונגזרותיהם), סטרולים (β-sitosterol, stigmasterol).
פעילות רפואית מוכחת מחקרית:
נוגד זיהום, פיטואסטרוגני, מייבש, ממריץ מרה, מפחית סוכר בדם, מפחית שומנים בדם.
דלקות גרון, דיספפסיה, הזעת יתר, תסמונת גיל המעבר (מנופאוזה), אל וסת (אמנוריאה), כאבי ווסת (דיסמנוריאה), תסמונת קדם וסתית (PMS), חולשה חיסונית, עודף שומנים בדם, סוכרת.